Sprachgeschichte:qattāl, Wz. →דין I (mas. דַּיָּן), "Richter": he. (bhe. nur 1 Sam 24,16; Ps 68,6, von Gott)Formen:sg.cs.: דין 11Q5 24,6+ sf. 1.comm.sg. od. pl.cs.: דייני 4Q481 frg. 1,2pl.cs. + sf. 3.f.sg.: דיניה 4Q444 frg. 1-4 i+5,5 (od. zu →דין II)Semantik:Alles zeigenA) Richter: mit →אמת v. Gott, i. hymn. K. גמולי הרע ישיב ממני דין האמת "die Taten des Bösen wende der Richter der Wahrheit von mir ab" 11Q5 24,6; דייני כלאים "Richter von Schurken (od. Gefängnissen od. zweierlei)" od. "mein(e) Richter, ..." 4Q481 frg. 1,2 (i.u.K.) A.I) in unsicherem Kontext u. unsich. Bed.: דיניה "ihre Richter" 4Q444 frg. 1-4 i+5,5 (od. zu →דין II "ihre Urteile"); דין PAM 43.673 frg. 34,1 (od. zu →דין I, →דין II od. →דין IV)