Sprachgeschichte:qatūl, Wz. →יבל I (mas. יְבוּל; she. yēbol), das, was gebracht wird, he. i.Bz.a. Boden od. Pflanzen › "Ertrag": bhe.; piyyut.; vereinz. sp. MidraschimFormen:sg.abs.: יבול Sir 43,21 (Ms.B 13r,6)cs.: ebd. durch die nachträgliche Erg. zu יבול הרים+ sf. 3.f.sg.: יבולה 4Q502 frg. 6-10,6, יבלה XHev/Se 5 frg. 2,1 (= יְבוּלָהּ Dtn 11,17)Semantik:A) Ertrag als das, was die Erde hervorbringt: ואדמתנו וכול יבולה "und unser Erdreich und all sein Ertrag" 4Q502 frg. 6-10,6; mit →הר I pl. || zu →נוה III u. →צמח II pl. Sir 43,21 (Ms.B 13r,6) יבול הרים כחרב ישיק ונוה ⊢וצור⊣ צמחים כלהבה "den Ertrag der Berge versengt er wie eine Glut und die sprossende Weide wie eine Flamme"