| 1 | ||
|---|---|---|
| 1 | ויקרא אל משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבניכם | |
| ||
| 3 | אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצונו לפני יהוה | |
| ||
| 4 | וסמך את ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו | |
| ||
| 5 | ושחט את בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד | |
| ||
| 6 | והפשיטו את העלה ונתחו אתה לנתחיה | |
| ||
| 7 | ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח וערכו עצים על האש | |
| ||
| 8 | וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים ואת הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח | |
| ||
| 9 | וקרבו וכרעיו ירחצו במים והקטיר הכהן « » הכל המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה * | |
| ||
| 10 | ואם מן הצאן עלה קרבנו ליהוה מן הכשבים ומן העזים « » זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו | |
| ||
| 11 | ושחט אתו על ירך המזבח צפונה לפני יהוה וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב | |
| ||
| 12 | ונתחו אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו יעריך הכהן אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח | |
| ||
| 13 | והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה * | |
| ||
| 14 | ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מבני היונה את קרבנו | |
| ||
| 15 | והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצא דמו אל קיר המזבח | |
| ||
| 16 | והסיר את מרתו בנצתו והשליך אתו אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן | |
| ||
| 17 | ושסע אתו בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה * | |
| ||
| 2 | ||
|---|---|---|
| 1 | ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה מנחה היא | |
| ||
| 2 | והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ ממנה מלוא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה | |
| ||
| 3 | והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה * | |
| ||
| 4 | וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצות בללות בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן | |
| ||
| 5 | ואם מנחה על מחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה | |
| ||
| 6 | פתת אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה היא | |
| ||
| 7 | ואם מנחה מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה | |
| ||
| 8 | והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח | |
| ||
| 9 | והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה | |
| ||
| 10 | והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה | |
| ||
| 11 | כל המנחה אשר תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקריבו ממנו אשה ליהוה | |
| ||
| 12 | קרבן ראשית תקריבו אתם ליהוה ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח | |
| ||
| 13 | וכל קרבן מנחתיך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתיך על כל קרבניך תקריב מלח * | |
| ||
| 14 | ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך | |
| ||
| 15 | ונתתה עליה שמן ושמת עליה לבונה מנחה היא | |
| ||
| 16 | והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לבונתה אשה ליהוה * | |
| ||
| 3 | ||
|---|---|---|
| 1 | ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה | |
| ||
| 2 | וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב | |
| ||
| 3 | והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב | |
| ||
| 4 | ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה | |
| ||
| 5 | והקטירו אתו בני אהרן המזבחה על העלה אשר על העצים אשר על האש אשר על המזבח אשה ריח ניחח ליהוה * | |
| ||
| 6 | ואם מן הצאן קרבנו לזבח השלמים ליהוה זכר ונקבה תמים יקריבנו | |
| ||
| 7 | אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני יהוה | |
| ||
| 8 | וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את הדם על המזבח סביב | |
| ||
| 9 | והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה חלבו האליה תמימה לעמת העצה יסירנה את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב | |
| ||
| 10 | ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה | |
| ||
| 11 | והקטיר הכהן המזבחה לחם אשה ליהוה * | |
| ||
| 12 | ואם עז קרבנו והקריבו לפני יהוה | |
| ||
| 13 | וסמך את ידו על ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב | |
| ||
| 14 | והקריב ממנו קרבנו אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב | |
| ||
| 15 | ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה | |
| ||
| 16 | והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח ליהוה כל חלב ליהוה | |
| ||
| 17 | חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו * | |
| ||
| 4 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות יהוה אשר לא תעשיהן ועשה מאחת מהן | |
| ||
| 3 | אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים ליהוה לחטאת | |
| ||
| 4 | והביא את הפר אל פתח אהל מועד לפני יהוה וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר לפני יהוה | |
| ||
| 5 | ולקח הכהן המשיח אשר מלא את ידו מדם הפר והביא אתו אל אהל מועד | |
| ||
| 6 | וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים באצבעו לפני יהוה את פני פרכת הקדש | |
| ||
| 7 | ונתן הכהן מן הדם על קרנות המזבח קטרת הסמים לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל הדם « » ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד | |
| ||
| 8 | ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב | |
| ||
| 9 | ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה | |
| ||
| 10 | כאשר יורם משור זבח השלמים והקטירם הכהן על מזבח העלה | |
| ||
| 11 | ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו | |
| ||
| 12 | והוציאו את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור על שפך הדשן ושרפו אתו על העצים באש על שפך הדשן ישרף * | |
| ||
| 13 | ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות יהוה אשר לא תעשיהן ואשמו | |
| ||
| 14 | ונודע החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר תמים לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד | |
| ||
| 15 | וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני יהוה ושחט את הפר לפני יהוה | |
| ||
| 16 | והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד | |
| ||
| 17 | וטבל הכהן את אצבעו מן הדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני יהוה את פני פרכת הקדש | |
| ||
| 18 | ומן הדם יתן הכהן על קרנות המזבח קטרת הסמים אשר לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד | |
| ||
| 19 | ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה | |
| ||
| 20 | ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עליהם הכהן ונסלח להם | |
| ||
| 21 | והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראישון חטאת הקהל היא * | |
| ||
| 22 | אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות יהוה אלהיו אשר לא תעשיהן בשגגה ואשם | |
| ||
| 23 | או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים | |
| ||
| 24 | וסמך את ידו על ראש השעיר ושחט אתו במקום אשר ישחטו את העלה לפני יהוה חטאת היא | |
| ||
| 25 | ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העלה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה | |
| ||
| 26 | ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו * | |
| ||
| 27 | ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת מכל מצות יהוה אשר לא תעשיהן ואשם | |
| ||
| 28 | או הודע אליו חטאתו אשר חטא עליה והביא את קרבנו שעירת עזים נקבה תמימה על חטאתו אשר חטא | |
| ||
| 29 | וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום אשר ישחטו את העלה | |
| ||
| 30 | ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד מזבח העלה | |
| ||
| 31 | ואת כל חלבה יסיר כאשר יסיר החלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ליהוה וכפר עליו הכהן ונסלח לו * | |
| ||
| 32 | ואם כשבה יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה | |
| ||
| 33 | וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט אתה לחטאת במקום אשר ישחטו את העלה | |
| ||
| 34 | ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד מזבח העלה | |
| ||
| 35 | ואת כל חלבה יסיר כאשר יסיר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן « » המזבחה על אשה יהוה וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו * | |
| ||
| 5 | ||
|---|---|---|
| 1 | ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו | |
| ||
| 2 | או נפש כי תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם | |
| ||
| 3 | או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם | |
| ||
| 4 | או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להריע או להטיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה | |
| ||
| 5 | והיה כי יחטא לאחת מאלה והתודה את אשר חטא עליה | |
| ||
| 6 | והביא את אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו * | |
| ||
| 7 | ואם לא תשיג ידו די שה והביא על אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה ליהוה אחד לחטאת ואחד לעלה | |
| ||
| 8 | והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת ראישון ומלק הכהן את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל | |
| ||
| 9 | והזה מדם החטאת אל קיר המזבח והנשאר בדם ימצא אל יסוד המזבח חטאת היא | |
| ||
| 10 | ואת השני יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו * | |
| ||
| 11 | ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האיפה סלת לחטאת לא יצק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא | |
| ||
| 12 | והביאה אל הכהן וקמץ « » ממנה מלוא קמצו את אזכרתה והקטיר המזבחה על אשה יהוה חטאת היא | |
| ||
| 13 | וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה * | |
| ||
| 14 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 15 | נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי יהוה והביא את אשמו ליהוה איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם | |
| ||
| 16 | ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו | |
| ||
| 17 | ואם נפש אחת תחטא ועשתה אחת מכל מצות יהוה אשר לא תעשיהן ולא ידע ואשם ונשא עונו | |
| ||
| 18 | והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו | |
| ||
| 19 | אשם הוא אשם אשם ליהוה * | |
| ||
| 20 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 21 | נפש כי תחטא ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו | |
| ||
| 22 | או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהן | |
| ||
| 23 | והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזל אשר גזל או את העשוק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקיד אתו או את האבדה אשר מצא | |
| ||
| 24 | או מכל דבר אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשיתו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו | |
| ||
| 25 | ואת אשמו יביא ליהוה איל תמים מן הצאן בערכך לאשם « » | |
| ||
| 26 | וכפר עליו הכהן לפני יהוה ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה * | |
| ||
| 6 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | צוי את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה היא העלה על המוקדה על המזבח כל הלילה עד בקר ואש המזבח תוקד בו | |
| ||
| 3 | ולבש הכהן מדי בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח | |
| ||
| 4 | ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור | |
| ||
| 5 | והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי שלמים | |
| ||
| 6 | אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה * | |
| ||
| 7 | וזאת תורת המנחה הקריבו אתה בני אהרן לפני יהוה אל פני המזבח | |
| ||
| 8 | והרים ממנה בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח אזכרתה ליהוה | |
| ||
| 9 | והנותרת ממנה יאכל אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה | |
| ||
| 10 | לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי יהוה קדש קדשים היא כחטאת וכאשם | |
| ||
| 11 | כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדורתיכם מאשי יהוה כל אשר יגע בהם יקדש * | |
| ||
| 12 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 13 | זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליהוה ביום המשיח אתו עשירת האיפה סלת למנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בין הערבים | |
| ||
| 14 | על המחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תופני מנחת פתים תקריב ריח ניחח ליהוה | |
| ||
| 15 | הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה חק עולם ליהוה כליל תקטיר | |
| ||
| 16 | וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל * | |
| ||
| 17 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 18 | דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני יהוה קדש קדשים היא | |
| ||
| 19 | הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד | |
| ||
| 20 | כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליו יכבס במקום קדוש | |
| ||
| 21 | וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים | |
| ||
| 22 | כל זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים היא | |
| ||
| 23 | וכל חטאת אשר יבוא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף * | |
| ||
| 7 | ||
|---|---|---|
| 1 | וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא | |
| ||
| 2 | במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרקו על המזבח סביב | |
| ||
| 3 | ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב | |
| ||
| 4 | ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה | |
| ||
| 5 | והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא | |
| ||
| 6 | כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא | |
| ||
| 7 | כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה | |
| ||
| 8 | והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר יקריבו לכהן לו יהיה | |
| ||
| 9 | וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל המחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה | |
| ||
| 10 | וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו * | |
| ||
| 11 | וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריבו ליהוה | |
| ||
| 12 | אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בללות בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלות בללות בשמן | |
| ||
| 13 | על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו | |
| ||
| 14 | והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה | |
| ||
| 15 | ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר | |
| ||
| 16 | ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל | |
| ||
| 17 | והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף | |
| ||
| 18 | ואם אכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא | |
| ||
| 19 | והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף הבשר כל טהור יאכל בשר | |
| ||
| 20 | והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה | |
| ||
| 21 | ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שרץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההיא מעמיה * | |
| ||
| 22 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 23 | דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו | |
| ||
| 24 | וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל המלאכה ואכל לא תאכלהו | |
| ||
| 25 | כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה | |
| ||
| 26 | וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה | |
| ||
| 27 | וכל הנפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההיא מעמיה * | |
| ||
| 28 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 29 | ואל בני ישראל תדבר לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו | |
| ||
| 30 | ידיו תביאנה את אשה יהוה את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה | |
| ||
| 31 | והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו | |
| ||
| 32 | ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם | |
| ||
| 33 | המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה | |
| ||
| 34 | כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל | |
| ||
| 35 | זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריבו אתם לכהן ליהוה | |
| ||
| 36 | אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חק עולם לדורתם | |
| ||
| 37 | זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלאים ולזבח השלמים | |
| ||
| 38 | אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה במדבר סיני * | |
| ||
| 8 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות | |
| ||
| 3 | ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד | |
| ||
| 4 | ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו ותקהל העדה אל פתח אהל מועד | |
| ||
| 5 | ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה יהוה לעשות | |
| ||
| 6 | ויקריב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים | |
| ||
| 7 | ויתן עליו את הכיתנת ויחגר אתו באבניט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפוד ויחגר אתו בחשב האפוד ויאפד לו בו | |
| ||
| 8 | וישם עליו את החשן ויתן על החשן את הארים ואת התמים | |
| ||
| 9 | וישם את המצנפת על ראשו ויתן על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר צוה יהוה את משה * | |
| ||
| 10 | ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אתם | |
| ||
| 11 | ויז ממנו על המזבח שבע פעמים וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו לקדשם | |
| ||
| 12 | ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו | |
| ||
| 13 | ויקריב משה את בני אהרן וילבישם כיתנות ויחגר אתם אבניטים ויחבש להם מגבעות כאשר צוה יהוה את משה * | |
| ||
| 14 | ויגיש את פר החטאת ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת | |
| ||
| 15 | וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו | |
| ||
| 16 | ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת חלביהן ויקטיר משה המזבחה | |
| ||
| 17 | ואת הפר ואת עורו ואת בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למחנה כאשר צוה יהוה את משה * | |
| ||
| 18 | ויגיש את איל העלה ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל | |
| ||
| 19 | וישחט ויזרק משה את הדם על המזבח סביב | |
| ||
| 20 | ואת האיל נתח לנתחיו ויקטיר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר | |
| ||
| 21 | ואת הקרב והכרעים רחץ במים ויקטיר משה את כל האיל המזבחה עלה הוא לריח ניחח אשה הוא ליהוה כאשר צוה יהוה את משה * | |
| ||
| 22 | ויקריב את איל השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל | |
| ||
| 23 | וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנך אזן אהרן הימנית ועל בהון ידו הימנית ועל בהון רגלו הימנית | |
| ||
| 24 | ויקריב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנך אזנם הימנית ועל בהון ידם הימנית ועל בהון רגלם הימנית ויזרק משה את הדם על המזבח סביב | |
| ||
| 25 | ויקח את החלב את האליה ואת כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת חלביהן ואת שוק הימין | |
| ||
| 26 | ומסל המצות אשר לפני יהוה לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד וישם על החלבים ועל שוק הימין | |
| ||
| 27 | ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אתם תנופה לפני יהוה | |
| ||
| 28 | ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטיר המזבחה על העלה מלאים הם לריח ניחח אשה « » ליהוה * | |
| ||
| 29 | ויקח משה את החזה וינפהו תנופה לפני יהוה מאיל המלאים למשה היה למנה כאשר צוה יהוה את משה | |
| ||
| 30 | ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו ויקדש את אהרן ואת בגדיו ואת בניו ואת בגדי בניו אתו * | |
| ||
| 31 | ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד במקום הקדש ושם תאכלו אתו ואת הלחם אשר בסל המלאים כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו | |
| ||
| 32 | והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו | |
| ||
| 33 | ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את ידיכם | |
| ||
| 34 | כאשר עשה ביום הזה צוה יהוה לעשות לכפר עליכם | |
| ||
| 35 | ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת יהוה ולא תמותו כי כן צויתי | |
| ||
| 36 | ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה יהוה ביד משה * | |
| ||
| 9 | ||
|---|---|---|
| 1 | ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל | |
| ||
| 2 | ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקריב לפני יהוה | |
| ||
| 3 | ואל זקני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה | |
| ||
| 4 | ושור ואיל לשלמים לזבח לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום יהוה נראה אליכם | |
| ||
| 5 | ויקחו את אשר צוה משה לפני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני יהוה | |
| ||
| 6 | ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה תעשון ויראה אליכם כבוד יהוה * | |
| ||
| 7 | ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה יהוה | |
| ||
| 8 | ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו | |
| ||
| 9 | ויקריבו בני אהרן את הדם אליו ויטבל אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח | |
| ||
| 10 | ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה כאשר צוה יהוה את משה | |
| ||
| 11 | ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה * | |
| ||
| 12 | וישחט את העלה וימציאו בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב | |
| ||
| 13 | ואת העלה המציאו אליו לנתחיה ואת הראש ויקטיר המזבחה | |
| ||
| 14 | וירחץ את הקרב ואת הכרעים ויקטר על העלה המזבחה | |
| ||
| 15 | ויקריב את קרבן העם ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראישון | |
| ||
| 16 | ויקריב את העלה ויעשה כמשפט | |
| ||
| 17 | ויקריב את המנחה וימלא כפיו ממנה ויקטר על המזבח מלבד עלת הבקר | |
| ||
| 18 | וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם וימציאו בני אהרן את הדם אליו ויזרקהו על המזבח סביב | |
| ||
| 19 | ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה והמכסה והכליות ויותרת הכבד | |
| ||
| 20 | וישם את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה | |
| ||
| 21 | ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני יהוה כאשר צוה יהוה את משה * | |
| ||
| 22 | וישא אהרן את ידו על העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעלה והשלמים | |
| ||
| 23 | ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם ויראה כבוד יהוה אל כל העם | |
| ||
| 24 | ותצא אש מלפני יהוה ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים ויראו כל העם וירנו ויפלו על פניהם | |
| ||
| 10 | ||
|---|---|---|
| 1 | ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישמו עליהן קטרת ויקרבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם | |
| ||
| 2 | ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אתם וימתו לפני יהוה * | |
| ||
| 3 | ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר יהוה לאמר בקריבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן | |
| ||
| 4 | ויקרא משה אל מישאל ואל אליצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה | |
| ||
| 5 | ויקרבו וישאו אתם בכיתנותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה * | |
| ||
| 6 | ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ראשיכם לא תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו ועל כל העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף יהוה | |
| ||
| 7 | ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותון כי שמן משחת יהוה עליכם ויעשו כדבר משה * | |
| ||
| 8 | וידבר יהוה אל אהרן לאמר | |
| ||
| 9 | יין ושכר אל תשתה אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו חקת עולם לדרותיכם | |
| ||
| 10 | להבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור | |
| ||
| 11 | ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר יהוה אליהם ביד משה * | |
| ||
| 12 | וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים היא | |
| ||
| 13 | ואכלתם אתה במקום קדוש כי חקך וחק בניך היא מאשי יהוה כי כן צויתי | |
| ||
| 14 | ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל | |
| ||
| 15 | שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפני יהוה והיה לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם כאשר צוה יהוה * | |
| ||
| 16 | ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרוף ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר | |
| ||
| 17 | מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים היא ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני יהוה | |
| ||
| 18 | הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכל תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי | |
| ||
| 19 | וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני יהוה ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יהוה | |
| ||
| 20 | וישמע משה וייטב בעיניו * | |
| ||
| 11 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אליהם | |
| ||
| 2 | דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ | |
| ||
| 3 | כל מפריסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו | |
| ||
| 4 | אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם | |
| ||
| 5 | ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא הפריס טמא הוא לכם | |
| ||
| 6 | ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם | |
| ||
| 7 | ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגור טמא הוא לכם | |
| ||
| 8 | מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם * | |
| ||
| 9 | ואת זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו | |
| ||
| 10 | וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם | |
| ||
| 11 | ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו | |
| ||
| 12 | וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם * | |
| ||
| 13 | ואת אלה תשקצו מן העוף לא תאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה | |
| ||
| 14 | ואת הדאה ואת האיה למינה | |
| ||
| 15 | ואת כל ערב למינו | |
| ||
| 16 | ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף למינו ואת הנץ « » | |
| ||
| 17 | ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף | |
| ||
| 18 | ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחמה | |
| ||
| 19 | ואת החסידה והאנפה למינה ואת הדגיפת ואת העטלף | |
| ||
| 20 | וכל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם * | |
| ||
| 21 | אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם על הארץ | |
| ||
| 22 | את אלה מהם תאכלו את הארבה למינהו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינה ואת החגב למינהו | |
| ||
| 23 | וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם * | |
| ||
| 24 | ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב | |
| ||
| 25 | וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 26 | לכל הבהמה אשר היא מפריסת פרסה ושסעה איננה שסע וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא | |
| ||
| 27 | וכל ההלך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב | |
| ||
| 28 | והנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים הם לכם * | |
| ||
| 29 | וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבור והצב למינו | |
| ||
| 30 | והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת | |
| ||
| 31 | אלה הטמאים לכם מכל השרץ כל הנגע בהם במותם יטמא עד הערב | |
| ||
| 32 | וכל אשר יפל עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יבוא וטמא עד הערב וטהר | |
| ||
| 33 | וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו | |
| ||
| 34 | מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא | |
| ||
| 35 | וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא תנור וכרים יתצו טמאים הם וטמאים יהיו לכם | |
| ||
| 36 | אך מעין מים ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא | |
| ||
| 37 | וכי יפל מנבלתם על « » זרע זרע אשר יזרע טהור הוא | |
| ||
| 38 | וכי יתן מים על הזרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם * | |
| ||
| 39 | וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב | |
| ||
| 40 | והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב | |
| ||
| 41 | וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל | |
| ||
| 42 | כל ההלך על גחון וכל ההלך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם | |
| ||
| 43 | אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם | |
| ||
| 44 | כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם והייתם קדישים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ | |
| ||
| 45 | כי אני יהוה אלהיכם המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים והייתם קדישים כי קדוש אני | |
| ||
| 46 | זאת תורת הבהמה והעוף וכל הנפש החיה הרמשת במים לכל הנפש השרצת על הארץ | |
| ||
| 47 | להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל * | |
| ||
| 12 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזרע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא | |
| ||
| 3 | וביום השמיני ימול את בשר ערלתו | |
| ||
| 4 | ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדם טהרה בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה | |
| ||
| 5 | ואם נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה | |
| ||
| 6 | ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן | |
| ||
| 7 | והקריבו לפני יהוה וכפר עליה הכהן וטהרה ממקור דמיה זאת תורת הילדת לזכר ולנקבה | |
| ||
| 8 | ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליה הכהן וטהרה * | |
| ||
| 13 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר | |
| ||
| 2 | אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים | |
| ||
| 3 | וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראה הכהן וטמא אתו | |
| ||
| 4 | ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים | |
| ||
| 5 | וראה הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית | |
| ||
| 6 | וראה הכהן « » ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע לא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר | |
| ||
| 7 | ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן | |
| ||
| 8 | וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת היא * | |
| ||
| 9 | ונגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן | |
| ||
| 10 | וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת | |
| ||
| 11 | צרעת נושנת היא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגירנו כי טמא הוא | |
| ||
| 12 | ואם פרח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן | |
| ||
| 13 | וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא | |
| ||
| 14 | וביום הראות בו בשר חי יטמא | |
| ||
| 15 | וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת היא | |
| ||
| 16 | או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן | |
| ||
| 17 | וראה הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את הנגע טהור הוא * | |
| ||
| 18 | ובשר כי יהיה בו « » שחין ונרפא | |
| ||
| 19 | והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן | |
| ||
| 20 | וראה הכהן והנה מראהו שפל מן העור ושערו הפך לבן וטמאו הכהן נגע צרעת היא בשחין פרחה | |
| ||
| 21 | ואם יראה הכהן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים | |
| ||
| 22 | אם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא | |
| ||
| 23 | ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין היא וטהרו הכהן * | |
| ||
| 24 | או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה | |
| ||
| 25 | וראה אתה הכהן והנה הפכה שער לבן בבהרת ומראה עמק מן העור צרעת היא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת היא | |
| ||
| 26 | ואם יראה הכהן והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים | |
| ||
| 27 | וראה הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור וטמא אתו הכהן נגע צרעת היא | |
| ||
| 28 | ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה שאת המכוה היא וטהרו הכהן כי צרבת המכוה היא * | |
| ||
| 29 | ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן | |
| ||
| 30 | וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור ובו שער צהב דק וטמא הכהן אתו נתק הוא צרעת הראש או הזקן היא | |
| ||
| 31 | וכי יראה הכהן את נגע הנתק והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים | |
| ||
| 32 | וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן העור | |
| ||
| 33 | והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית | |
| ||
| 34 | וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור וטהרו הכהן וכבס בגדיו וטהר | |
| ||
| 35 | ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו | |
| ||
| 36 | וראה הכהן והנה פשה הנתק בעור לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא | |
| ||
| 37 | ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן * | |
| ||
| 38 | ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות בהרות לבנות | |
| ||
| 39 | וראה הכהן והנה בעור בשרם בהרות כהות לבנות בחק הוא פרח בעור טהור הוא | |
| ||
| 40 | ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא | |
| ||
| 41 | ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא | |
| ||
| 42 | וכי יהיה בקרחתו או בגבחתו נגע לבן אדמדם צרעת פרחת היא בקרחתו או בגבחתו | |
| ||
| 43 | וראה אתה הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר | |
| ||
| 44 | איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו | |
| ||
| 45 | והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטא וטמא טמא יקרא | |
| ||
| 46 | כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו * | |
| ||
| 47 | והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים | |
| ||
| 48 | או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור | |
| ||
| 49 | והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא והראה את הכהן | |
| ||
| 50 | וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים | |
| ||
| 51 | וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממראת הנגע טמא הוא | |
| ||
| 52 | ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע כי צרעת ממראת היא באש תשרף * | |
| ||
| 53 | ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור | |
| ||
| 54 | וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת ימים שנית | |
| ||
| 55 | וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עיניו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת היא בקרחתו או בגבחתו | |
| ||
| 56 | ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבסו אתו וקרעו אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב | |
| ||
| 57 | ואם תראה עוד בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור פרחת היא באש תשרפנו את אשר בו הנגע | |
| ||
| 58 | והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר | |
| ||
| 59 | זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי העור לטהרו או לטמאו * | |
| ||
| 14 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן | |
| ||
| 3 | ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע | |
| ||
| 4 | וצוה הכהן ולקחו למטהר שתי צפורים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב | |
| ||
| 5 | וצוה הכהן ושחטו את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים | |
| ||
| 6 | ואת הצפור החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אתם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על מים החיים | |
| ||
| 7 | והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפור החיה על פני השדה | |
| ||
| 8 | וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים | |
| ||
| 9 | והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר * | |
| ||
| 10 | וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם בני שנה וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג שמן אחד | |
| ||
| 11 | והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפני יהוה פתח אהל מועד | |
| ||
| 12 | ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני יהוה | |
| ||
| 13 | ושחט את הכבש במקום אשר ישחטו את החטאת ואת העלה במקום הקדש כי כחטאת כאשם הוא לכהן קדש קדשים הוא * | |
| ||
| 14 | ולקח הכהן מדם האשם ונתן « » על תנך אזן המטהר הימנית ועל בהון ידו הימנית ועל בהון רגלו הימנית | |
| ||
| 15 | ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית | |
| ||
| 16 | וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן « » שבע פעמים לפני יהוה | |
| ||
| 17 | ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנך אזן המטהר הימנית ועל בהון ידו הימנית ועל בהון רגלו הימנית על דם האשם | |
| ||
| 18 | והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני יהוה | |
| ||
| 19 | ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה | |
| ||
| 20 | והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה לפני יהוה וכפר עליו הכהן וטהר * | |
| ||
| 21 | ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן | |
| ||
| 22 | ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת ואחד עלה | |
| ||
| 23 | והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן אל פתח אהל מועד לפני יהוה | |
| ||
| 24 | ולקח הכהן את כבש האשם ואת לג השמן והניף אתם « » תנופה לפני יהוה | |
| ||
| 25 | ושחט את כבש האשם * ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנך אזן המטהר הימנית ועל בהון ידו הימנית ועל בהון רגלו הימנית | |
| ||
| 26 | ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית | |
| ||
| 27 | והזה הכהן באצבעו הימינית מן השמן אשר על כפו השמאלית שבע פעמים לפני יהוה | |
| ||
| 28 | ונתן הכהן מן השמן אשר על כפו על תנך אזן המטהר הימנית ועל בהון ידו הימנית ועל בהון רגלו הימנית על מקום דם האשם | |
| ||
| 29 | והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר עליו לפני יהוה | |
| ||
| 30 | ועשה את האחד מן התרים או מבני היונה מאשר תשיג ידו | |
| ||
| 31 | את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עלה על המנחה וכפר « » על המטהר לפני יהוה | |
| ||
| 32 | זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו * | |
| ||
| 33 | וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר | |
| ||
| 34 | כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם | |
| ||
| 35 | ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית | |
| ||
| 36 | וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחרי כן יבוא הכהן לראות את הבית | |
| ||
| 37 | וראה הכהן את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקעררות ירקרקות או אדמדמות ומראהן שפל מן הקיר | |
| ||
| 38 | ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים | |
| ||
| 39 | ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית | |
| ||
| 40 | וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשלכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא | |
| ||
| 41 | ואת הבית יקצעו מבית סביב ושפכו את העפר אשר הקיצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא | |
| ||
| 42 | ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקחו וטחו את הבית * | |
| ||
| 43 | ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחרי חלצו את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטח | |
| ||
| 44 | ובא הכהן וראה והנה פרח הנגע בבית צרעת ממראת « » בבית טמא הוא | |
| ||
| 45 | ונתצו את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציאו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא | |
| ||
| 46 | והבא אל הבית כל ימי הסגיר אתו יטמא עד הערב | |
| ||
| 47 | והשכב בבית יכבס « » בגדיו והאכל בבית יכבס « » בגדיו | |
| ||
| 48 | ואם בא יבוא הכהן וראה והנה לא פרח הנגע בבית אחרי הטח את הבית וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע׃ -- | |
| ||
| 49 | ולקחו לחטא את הבית שתי צפורים ועץ ארז ושני תולעת ואזוב | |
| ||
| 50 | ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים | |
| ||
| 51 | ולקח את עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב ואת הצפור החיה וטבל אתם בדם הצפור השחוטה ובמים החיים והזה על הבית שבע פעמים | |
| ||
| 52 | וחטא את הבית בדם הצפור ובמים החיים ובצפור החיה ובעץ הארז ובשני התולעת ובאזוב | |
| ||
| 53 | ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר על פני השדה וכפר על הבית וטהר | |
| ||
| 54 | זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק | |
| ||
| 55 | ולצרעת הבגד ולבית | |
| ||
| 56 | ולשאת ולספחת ולבהרת | |
| ||
| 57 | להורות ביום הטמא וביום הטהור זאת תורת הצרעת * | |
| ||
| 15 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר | |
| ||
| 2 | דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא | |
| ||
| 3 | וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או חתום בשרו מזובו טמא הוא כל ימי זוב בשרו או החתים בשרו מזובו טמאתו היא | |
| ||
| 4 | כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא | |
| ||
| 5 | ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 6 | והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 7 | והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 8 | וכי ירק הזב בטהור יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 9 | וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא | |
| ||
| 10 | וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנשא אתם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 11 | וכל אשר יגע בו הזב וידו לא שטף במים יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 12 | וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים * | |
| ||
| 13 | וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים חיים וטהר | |
| ||
| 14 | וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן | |
| ||
| 15 | ועשה אתם הכהן אחד חטאת ואחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו | |
| ||
| 16 | ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב | |
| ||
| 17 | וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 18 | ואשה אשר ישכב אישה אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב * | |
| ||
| 19 | ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה כל הנגע בה יטמא עד הערב | |
| ||
| 20 | וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא | |
| ||
| 21 | וכל הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 22 | וכל הנגע בכל הכלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 23 | ואם על המשכבה היא או על הכלי אשר היא ישבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב | |
| ||
| 24 | ואם שכב ישכב אישה אתה ותהיה נדתה עליו יטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא * | |
| ||
| 25 | ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא | |
| ||
| 26 | כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה | |
| ||
| 27 | כל הנגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב | |
| ||
| 28 | ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר | |
| ||
| 29 | וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אתם אל הכהן אל פתח אהל מועד | |
| ||
| 30 | ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה | |
| ||
| 31 | והזהרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם | |
| ||
| 32 | זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה | |
| ||
| 33 | והדבה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה * | |
| ||
| 16 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני יהוה וימתו * | |
| ||
| 2 | ויאמר יהוה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות כי בענן אראה אל הכפרת | |
| ||
| 3 | בזאת יבוא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה | |
| ||
| 4 | וכיתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבניט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את כל בשרו ולבשם * | |
| ||
| 5 | ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה | |
| ||
| 6 | והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו | |
| ||
| 7 | ולקח את שני השערים והעמיד אתם לפני יהוה פתח אהל מועד | |
| ||
| 8 | ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזאזל | |
| ||
| 9 | והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת | |
| ||
| 10 | והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמיד חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה | |
| ||
| 11 | והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו | |
| ||
| 12 | ולקח מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני יהוה ומלוא חופניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת | |
| ||
| 13 | ונתן את הקטרת על האש לפני יהוה וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות * | |
| ||
| 14 | ולקח מדם הפר והזה באצבעו אל פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו | |
| ||
| 15 | ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת | |
| ||
| 16 | וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם | |
| ||
| 17 | וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל | |
| ||
| 18 | ויצא אל המזבח אשר לפני יהוה וכפר עליו * ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב | |
| ||
| 19 | והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל | |
| ||
| 20 | וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי | |
| ||
| 21 | וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה | |
| ||
| 22 | ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר | |
| ||
| 23 | ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם | |
| ||
| 24 | ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש « » בגדיו ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכפר בעדו ובעד העם | |
| ||
| 25 | ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה * | |
| ||
| 26 | והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה | |
| ||
| 27 | ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוצא אל מחוץ למחנה ושרף באש את עורתם ואת בשרם ואת פרשם | |
| ||
| 28 | והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה | |
| ||
| 29 | והיתה לכם לחקת עולם * בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם | |
| ||
| 30 | כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו | |
| ||
| 31 | שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם חקת עולם | |
| ||
| [32] | יכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש | |
| 33 | וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר | |
| ||
| 34 | והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוה את משה * | |
| ||
| 17 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר | |
| ||
| 3 | איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה | |
| ||
| 4 | ואל פתח אהל מועד לא הביאו לעשות אתו עלה או שלמים ליהוה לרצונכם לריח ניחח וישחטהו בחוץ ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריבו קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמיו | |
| ||
| 5 | למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאום ליהוה אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אתם | |
| ||
| 6 | וזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה אשר פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה | |
| ||
| 7 | ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשערים אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדורתם | |
| ||
| 8 | ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעשה עלה או זבח | |
| ||
| 9 | ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא מעמיו * | |
| ||
| 10 | ואיש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי את פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה | |
| ||
| 11 | כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר | |
| ||
| 12 | על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם * | |
| ||
| 13 | ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוככם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר | |
| ||
| 14 | כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכלו יכרת | |
| ||
| 15 | וכל הנפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב « » | |
| ||
| 16 | ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו * | |
| ||
| 18 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 3 | כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו | |
| ||
| 4 | את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 5 | ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחיה בהם אני יהוה | |
| ||
| 6 | איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה | |
| ||
| 7 | ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה | |
| ||
| 8 | ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא | |
| ||
| 9 | ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותה | |
| ||
| 10 | ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותין כי ערותך הנה | |
| ||
| 11 | ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה | |
| ||
| 12 | ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך היא | |
| ||
| 13 | ערות אחות אמך לא תגלה « » שאר אמך היא | |
| ||
| 14 | ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דדתך היא | |
| ||
| 15 | ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה | |
| ||
| 16 | ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא | |
| ||
| 17 | ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא | |
| ||
| 18 | ואשה על אחותה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה | |
| ||
| 19 | ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה | |
| ||
| 20 | ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה | |
| ||
| 21 | ומזרעך לא תתן להעביד למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני יהוה | |
| ||
| 22 | ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא | |
| ||
| 23 | ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא * | |
| ||
| 24 | אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם | |
| ||
| 25 | ותטמא הארץ ואפקיד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה | |
| ||
| 26 | ושמרתם « » את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם | |
| ||
| 27 | כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ | |
| ||
| 28 | ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם | |
| ||
| 29 | כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשות מקרב עמם | |
| ||
| 30 | ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהן כי אני יהוה אלהיכם * | |
| ||
| 19 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדישים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 3 | איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 4 | אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 5 | וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה לרצונכם תזבחהו | |
| ||
| 6 | ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף | |
| ||
| 7 | ואם אכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה | |
| ||
| 8 | ואכלו עונו ישא כי את קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה * | |
| ||
| 9 | ובקצירכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט | |
| ||
| 10 | וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 11 | לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו | |
| ||
| 12 | ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהך אני יהוה | |
| ||
| 13 | לא תעשק את רעך ולא תגזל ולא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר | |
| ||
| 14 | לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני יהוה | |
| ||
| 15 | לא תעשה עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט את עמיתך | |
| ||
| 16 | לא תלך רכיל בעמך לא תעמד על דם רעך אני יהוה | |
| ||
| 17 | לא תשנא את אחיך בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא | |
| ||
| 18 | לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יהוה | |
| ||
| 19 | את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטניז לא יעלה עליך * | |
| ||
| 20 | ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשי לא נתן לה בקרת תהיה לו לא יומת כי לא חפשה | |
| ||
| 21 | והביא את אשמו ליהוה אל פתח אהל מועד איל אשם | |
| ||
| 22 | וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני יהוה על חטאתו אשר חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא * | |
| ||
| 23 | וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם את ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל | |
| ||
| 24 | ובשנה הרביעית יהיו כל פריו קדש חלולים ליהוה | |
| ||
| 25 | ובשנה החמישית תאכלו את פריו להאסיף לכם תבואתו אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 26 | לא תאכלו על הדם ולא תנחשו ולא תעננו | |
| ||
| 27 | ולא תקיפו את פאת ראשכם ולא תשחיתו את פאת זקנכם | |
| ||
| 28 | ושרטה לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה | |
| ||
| 29 | אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה | |
| ||
| 30 | את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה | |
| ||
| 31 | אל תפנו אל האובות ואל הידענים אל תבקשו לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 32 | מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני יהוה * | |
| ||
| 33 | וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אתו | |
| ||
| 43 | כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני יהוה אלהיכם | |
| 35 | לא תעשו עול במשפט במדה במשקול ובמשורה | |
| ||
| 36 | מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים | |
| ||
| 37 | ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם אני יהוה * | |
| ||
| 20 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | ואל בני ישראל תדבר איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן | |
| ||
| 3 | ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי וחלל את שם קדשי | |
| ||
| 4 | ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו | |
| ||
| 5 | ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם | |
| ||
| 6 | והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אתה מקרב עמה | |
| ||
| 7 | « » והייתם קדישים כי קדוש אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 8 | ושמרתם את כל חקתי ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם * | |
| ||
| 9 | כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמו בו | |
| ||
| 10 | ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת | |
| ||
| 11 | ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם | |
| ||
| 12 | ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם | |
| ||
| 13 | ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו מות יומתו שניהם דמיהם בם | |
| ||
| 14 | ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אתו ואתיהן ולא תהיה זמה בתוככם | |
| ||
| 15 | ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו | |
| ||
| 16 | ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם | |
| ||
| 17 | ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחותו גלה עונו ישא | |
| ||
| 18 | ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקור הערוה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם | |
| ||
| 19 | ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה כי את שאר הערוה עונם ישאו | |
| ||
| 20 | ואיש אשר ישכב את דדתו את ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים יומתו | |
| ||
| 21 | ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא ערות אחיו גלה ערירים יהיו * | |
| ||
| 22 | ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תקיא הארץ אתכם אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה | |
| ||
| 23 | ולא תלכו בחקות הגוים אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקץ בם | |
| ||
| 24 | ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים | |
| ||
| 25 | והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמאה | |
| ||
| 26 | והייתם לי קדישים כי « » אני יהוה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי | |
| ||
| 27 | ואיש או אשה אשר יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבנים תרגמום דמיהם בם * | |
| ||
| 21 | ||
|---|---|---|
| 1 | ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמו | |
| ||
| 2 | כי אם לשארו הקרוב אליו לאביו ולאמו לבנו ולבתו לאחיו | |
| ||
| 3 | ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא | |
| ||
| 4 | לא יטמא בעל בעמו להחלו | |
| ||
| 5 | לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטה | |
| ||
| 6 | קדישים יהיו לאלהיהם ולא יחללו את שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקרבים והיו קדישים | |
| ||
| 7 | אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדוש הוא לאלהיו | |
| ||
| 8 | וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשם | |
| ||
| 9 | ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף * | |
| ||
| 10 | והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא « » ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם | |
| ||
| 11 | ועל כל נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יטמא | |
| ||
| 12 | ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה | |
| ||
| 13 | והוא אשה בבתוליה יקח | |
| ||
| 14 | אלמנה וגרושה וחללה וזונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמו יקח אשה | |
| ||
| 15 | ולא יחלל זרעו בעמו כי אני יהוה מקדשו * | |
| ||
| 16 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 17 | דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להגיש לחם אלהיו | |
| ||
| 18 | כי כל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב איש עור או פסח או ערום או שרוע | |
| ||
| 19 | או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד | |
| ||
| 20 | או גבן או דק או תבלל בעיניו או גרב או ילפת או מרוח אשך | |
| ||
| 21 | כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגיש « » את אשי יהוה מום בו « » לא יגש להקריב | |
| ||
| [22] | לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל | |
| 23 | אך אל הפרכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם | |
| ||
| 24 | וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל * | |
| ||
| 22 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה | |
| ||
| 3 | אמר אליהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני יהוה | |
| ||
| 4 | איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע | |
| ||
| 5 | או איש אשר יגע בכל שרץ טמא אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו | |
| ||
| 6 | נפש אשר תגע בו וטמא עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים | |
| ||
| 7 | ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא | |
| ||
| 8 | נבלה וטרפה לא יאכלו לטמאה בה אני יהוה | |
| ||
| 9 | ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם | |
| ||
| 10 | וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש * | |
| ||
| 11 | וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו וילידי ביתו הם יאכלו בלחמו | |
| ||
| 12 | ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל | |
| ||
| 13 | ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו | |
| ||
| 14 | ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישתו עליו ונתן לכהן את הקדש | |
| ||
| 15 | ולא יחללו את קדשי בני ישראל « » אשר ירימו ליהוה | |
| ||
| 16 | והשיאו אתם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם * | |
| ||
| 17 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 18 | דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבתם אשר יקריבו ליהוה לעלה | |
| ||
| 19 | לרצונכם תמים זכר בבקר ובכשבים ובעזים | |
| ||
| 20 | כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם | |
| ||
| 21 | ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או נדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון וכל מום לא יהיה בו | |
| ||
| 22 | עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה | |
| ||
| 23 | ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשו אתו ולנדר לא ירצה | |
| ||
| 24 | ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו | |
| ||
| 25 | ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחיתים בהם מום בם לא ירצו לכם * | |
| ||
| 26 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 27 | שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה | |
| ||
| 28 | ושור ושה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד | |
| ||
| 29 | וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצונכם תזבחהו | |
| ||
| 30 | ביום ההוא יאכל ולא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה | |
| ||
| 31 | ושמרתם את מצותי ועשיתם אתם « » | |
| ||
| 32 | ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשם | |
| ||
| 33 | המוצא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה * | |
| ||
| 23 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי | |
| ||
| 3 | ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו שבת היא ליהוה בכל מושבתיכם | |
| ||
| 4 | ואלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם | |
| ||
| 5 | בחדש הראישון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים פסח ליהוה | |
| ||
| 6 | ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו | |
| ||
| 7 | ביום הראישון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו | |
| ||
| 8 | והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים וביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו * | |
| ||
| 9 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 10 | דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את העמר ראשית קצירכם אל הכהן | |
| ||
| 11 | והניף את העמר לפני יהוה לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן | |
| ||
| 12 | ועשיתם ביום הנפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה ליהוה | |
| ||
| 13 | ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה ליהוה ריח ניחח ונסכיו יין רביעית ההין | |
| ||
| 14 | ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם * | |
| ||
| 15 | וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה | |
| ||
| 16 | עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליהוה | |
| ||
| 17 | ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים חלות שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים ליהוה | |
| ||
| 18 | והקרבתם על הלחם שבעה כבשים תמימם בני שנה ופר בן בקר אחד ואילים שנים תמימם יהיו עלה ליהוה ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח ליהוה | |
| ||
| 19 | ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים | |
| ||
| 20 | והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני יהוה על שני הכבשים קדש יהיו ליהוה לכהן | |
| ||
| 21 | וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבידה לא תעשו חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם | |
| ||
| 22 | ובקצירכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם * | |
| ||
| 23 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 24 | דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש | |
| ||
| 25 | כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה ליהוה * | |
| ||
| 26 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 27 | אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה | |
| ||
| 28 | וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 29 | כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה | |
| ||
| 30 | וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה ואבדתי את הנפש ההיא מקרב עמיה | |
| ||
| 31 | וכל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם | |
| ||
| 32 | שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשביתו שבתכם * | |
| ||
| 33 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 34 | דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים ליהוה | |
| ||
| 35 | ביום הראישון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו | |
| ||
| 36 | שבעת ימים תקריבו אשה ליהוה וביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת היא וכל מלאכת עבדה לא תעשו | |
| ||
| 37 | אלה מועדי יהוה אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו | |
| ||
| 38 | מלבד שבתות יהוה ומלבד כל מתנתיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו ליהוה * | |
| ||
| 39 | אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום הראישון שבתון וביום השמיני שבתון | |
| ||
| 40 | ולקחתם לכם ביום הראישון פרי עץ הדר כפות תמרים וענפי עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים | |
| ||
| 41 | וחגתם אתו חג ליהוה שבעת ימים בשנה חקת עולם לדורתיכם בחדש השביעי תחגו אתו | |
| ||
| 42 | בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישב בסכות | |
| ||
| 43 | למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוצאי אתם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 44 | וידבר משה את מועדי יהוה אל בני ישראל * | |
| ||
| 24 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | צוי את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד | |
| ||
| 3 | מחוץ לפרכת העדות באהל מועד יעריך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני יהוה תמיד חקת עולם לדרתיכם | |
| ||
| 4 | על המנורה הטהרה יעריך את הנרות לפני יהוה עד בקר | |
| ||
| 5 | ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת | |
| ||
| 6 | ושמת אתם שתי מערכות שש המערכת על השלחן הטהור לפני יהוה | |
| ||
| 7 | ונתתה על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה | |
| ||
| 8 | ביום השבת ביום השבת יעריכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם | |
| ||
| 9 | והיתה לאהרן ולבניו ואכלוה במקום קדוש כי קדש קדשים היא לו מאשי יהוה חק עולם * | |
| ||
| 10 | ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש ישראלי | |
| ||
| 11 | ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן | |
| ||
| 12 | ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה * | |
| ||
| 13 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 14 | הוציא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה | |
| ||
| 15 | ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו | |
| ||
| 16 | ונקב שם יהוה מות יומת רגם ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו השם יומת | |
| ||
| 17 | ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת | |
| ||
| 18 | ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש | |
| ||
| 19 | ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו | |
| ||
| 20 | שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו | |
| ||
| 21 | ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת | |
| ||
| 22 | משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 23 | וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את משה * | |
| ||
| 25 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה | |
| ||
| 3 | שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה | |
| ||
| 4 | ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר | |
| ||
| 5 | ואת ספיחי קציריך לא תקצר ואת ענבי נזיריך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ | |
| ||
| 6 | והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדיך ולאמתיך ולשכיריך ולתושביך הגרים עמך | |
| ||
| 7 | ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל * | |
| ||
| 8 | וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה | |
| ||
| 9 | והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם | |
| ||
| 10 | וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו | |
| ||
| 11 | יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה | |
| ||
| 12 | כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה | |
| ||
| 13 | ובשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו * | |
| ||
| 14 | וכי תמכר ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו | |
| ||
| 15 | במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך | |
| ||
| 16 | לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך | |
| ||
| 17 | ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 18 | ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח | |
| ||
| 19 | ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה * | |
| ||
| 20 | וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו | |
| ||
| 21 | וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשתה את תבואתה לשלש השנים | |
| ||
| 22 | וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואתה ישן עד השנה התשעית עד בא תבואתה תאכלו ישן | |
| ||
| 23 | והארץ לא תמכר לצמיתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי | |
| ||
| 24 | ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ * | |
| ||
| 25 | וכי ימך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו | |
| ||
| 26 | ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו | |
| ||
| 27 | וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו | |
| ||
| 28 | ואם לא מצא ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביובל ושב לאחזתו * | |
| ||
| 29 | ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו | |
| ||
| 30 | ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביובל | |
| ||
| 31 | ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשבו גאלה תהיה לו וביובל יצא | |
| ||
| 32 | וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים | |
| ||
| 33 | ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל כי בתי ערי הלוים היא אחזתם בתוך בני ישראל | |
| ||
| 34 | ושדה מגרש עריהם לא ימכרו כי אחזת עולם היא להם * | |
| ||
| 35 | וכי ימך אחיך ומטה ידו עמך וחזקת בו גר ותושב וחי אחיך עמך | |
| ||
| 36 | אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך | |
| ||
| 37 | את כספך לא תתן לו בנשך ובתרבית לא תתן אכלך | |
| ||
| 38 | אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים * | |
| ||
| 39 | וכי ימך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד | |
| ||
| 40 | כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבד עמך | |
| ||
| 41 | ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב | |
| ||
| 42 | כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד | |
| ||
| 43 | לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך | |
| ||
| 44 | ועבדיך ואמתיך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנהו עבד ואמה | |
| ||
| 45 | וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנהו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולדו בארצכם והיו לכם לאחזה | |
| ||
| 46 | והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעולם בהם תעבידו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך * | |
| ||
| 47 | וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר ולתושב עמך או לעקר משפחת גר | |
| ||
| 48 | אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו | |
| ||
| 49 | או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל | |
| ||
| 50 | וחשב עם קנהו משנת המכר לו עד שנת היובל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו | |
| ||
| 51 | אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו | |
| ||
| 52 | ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו | |
| ||
| 53 | כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך | |
| ||
| 54 | ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו | |
| ||
| 55 | כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 26 | ||
|---|---|---|
| 1 | לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם | |
| ||
| 2 | את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה * | |
| ||
| 3 | אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם | |
| ||
| 4 | ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו | |
| ||
| 5 | והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את הזרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם | |
| ||
| 6 | ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם | |
| ||
| 7 | ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב | |
| ||
| 8 | ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב | |
| ||
| 9 | ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקמתי את בריתי אתכם | |
| ||
| 10 | ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו | |
| ||
| 11 | ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם | |
| ||
| 12 | והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם | |
| ||
| 13 | אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשברה מטות עולכם ואוליך אתכם קוממית * | |
| ||
| 14 | ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה | |
| ||
| 15 | אם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי | |
| ||
| 16 | אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בחלה את השפחת ואת הקדחת מכליות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם | |
| ||
| 17 | ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם * | |
| ||
| 18 | ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם | |
| ||
| 19 | ושברתי את גאון עזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה | |
| ||
| 20 | ותם לריק כוחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ השדה לא יתן פריו | |
| ||
| 21 | ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם | |
| ||
| 22 | ושלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם * | |
| ||
| 23 | ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי | |
| ||
| 24 | והלכתי גם אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם | |
| ||
| 25 | והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב | |
| ||
| 26 | בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיב לחמכם במשקול ואכלתם ולא תשבעו * | |
| ||
| 27 | ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי קרי | |
| ||
| 28 | והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם | |
| ||
| 29 | ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו | |
| ||
| 30 | והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם | |
| ||
| 31 | ונתתי את עריכם חרבה והשמתי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחחכם | |
| ||
| 32 | והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם היושבים בה | |
| ||
| 33 | ואתכם אזרה בגוים והרקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה | |
| ||
| 34 | אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי אשמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצתה את שבתתיה | |
| ||
| 35 | כל ימי אשמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה * | |
| ||
| 36 | והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצות איביהם ורדף אתם קול עלי נדף ונסו מנוסת חרב ונפלו ואין רדף | |
| ||
| 37 | וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם | |
| ||
| 38 | ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם * | |
| ||
| 39 | והנשארים בכם ימקו בעונם בארצות איביהם ואף בעונות אבותם אתם ימקו | |
| ||
| 40 | והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי קרי | |
| ||
| 41 | אף אני הלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם * | |
| ||
| 42 | וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר | |
| ||
| 43 | והארץ תעזב מהם והרצתה את שבתתיה באשמה מהם והם ירצו את עונם יען ביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם | |
| ||
| 44 | ואף גם זאת בהיותם בארצות איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם | |
| ||
| 45 | וזכרתי להם ברית ראישונים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני יהוה | |
| ||
| 46 | אלה החקים והמשפטים והתורות אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה * | |
| ||
| 27 | ||
|---|---|---|
| 1 | וידבר יהוה אל משה לאמר | |
| ||
| 2 | דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשות ליהוה | |
| ||
| 3 | והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש | |
| ||
| 4 | ואם נקבה היא והיה ערכך שלשים שקל | |
| ||
| 5 | ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים | |
| ||
| 6 | ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף | |
| ||
| 7 | ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרת שקלים | |
| ||
| 8 | ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן * | |
| ||
| 9 | ואם בהמה אשר יקריב ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה קדש | |
| ||
| 10 | לא יחלפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמירתו יהיה קדש * | |
| ||
| 11 | ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריב ממנה קרבן ליהוה והעמיד את הבהמה לפני הכהן | |
| ||
| 12 | והעריך הכהן אתו בין טוב ובין רע כערכך הכהן כן יהיה | |
| ||
| 13 | ואם גאל יגאלנו ויסף חמישתו על ערכך * | |
| ||
| 14 | ואיש כי יקדיש את ביתו קדש ליהוה והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום | |
| ||
| 15 | ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישת כסף ערכך עליו והיה לו * | |
| ||
| 16 | ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף | |
| ||
| 17 | ואם משנת היובל יקדיש שדהו כערכך יקום | |
| ||
| 18 | ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היובל ונגרע מערכך | |
| ||
| 19 | ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמישת כסף ערכך עליו וקם לו | |
| ||
| 20 | ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד | |
| ||
| 21 | והיה השדה בצאתו ביובל קדש ליהוה כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו * | |
| ||
| 22 | ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה | |
| ||
| 23 | וחשב לו הכהן את מכסות הערכך עד שנת היובל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש ליהוה | |
| ||
| 24 | בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחזת הארץ | |
| ||
| 25 | וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה « » השקל * | |
| ||
| 26 | אך כל בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה לא יקדיש איש אתו אם שור אם שה ליהוה הוא | |
| ||
| 27 | ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמישתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך * | |
| ||
| 28 | אך כל חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא ליהוה | |
| ||
| 29 | כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת * | |
| ||
| 30 | וכל מעשר הארץ מזרע הארץ ומפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה | |
| ||
| 31 | ואם גאל יגאל איש ממעשרו וחמישתו יסף עליו * | |
| ||
| 32 | וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש ליהוה | |
| ||
| 33 | לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמירתו יהיה קדש לא יגאל * | |
| ||
| 34 | אלה המצות אשר צוה יהוה את משה אל בני ישראל בהר סיני * | |
| ||