1 | כי לא טהר ויהי֯ מ֯מחר֯ת ה֯ח֯דש הש֯נ֯י ויפקד מקום [דוד ויאמר שאול אל יונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמל] |
| - … (1 Sam 20,26) כִּֽי־ לֹ֥א טָהֽוֹר׃ ס (1 Sam 20,27) וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד ס וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־ בָ֧א בֶן־ יִשַׁ֛י גַּם־ תְּמ֥וֹל
| |
2 | גם היום על השלחן ויען שאול את יונתן את שאול וי֯[אמר נשאל מעמדי עד בית לחם עירו ויאמר שלחני נא כי זבח] |
| - (4Q52 frg. 6-7,2)
שאול את יונתן את שאול וי֯[אמר נשאל מעמדי עד בית לחם … - (1 Sam 20,27) גַּם־ הַיּ֖וֹם אֶל־ הַלָּֽחֶם׃ (1 Sam 20,28) וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־ שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד־ בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ (1 Sam 20,29) וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩
| |
3 | למשפחה לנו בעיר ואני צוו לי אחי ועתה אם נא מצאתי [חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא על שלחן] |
| - (1 Sam 20,29) מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽה־ לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם־ מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־ אֶחָ֑י עַל־ כֵּ֣ן לֹא־ בָ֔א אֶל־ שֻׁלְחַ֖ן
| |
4 | המלך ויחר אף שאול ביונתן מאד ויאמר לו בן נערות המרדת [הלא ידעתי כי חבר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך] |
| - (1 Sam 20,29) הַמֶּֽלֶךְ׃ ס (1 Sam 20,30) וַיִּֽחַר־ אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־ נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־ בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־ יִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
| |
5 | כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכן את ממלכתך ועתה֯ [שלח וקח את הבחר כי בן מות הוא ויען יונתן את] |
| - (1 Sam 20,31) כִּ֣י כָל־ הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־ יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־ הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן־ מָ֖וֶת הֽוּא׃ ס (1 Sam 20,32) וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־ שָׁא֖וּל
| |
6 | אביו ויאמר למה יומת מה עשה ויטל שאול את החנית עליו להכת֯[ו וידע יונתן כי כלתה הרעה מעם אביו להמית את דוד] |
| - (1 Sam 20,32) אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂה׃ (1 Sam 20,33) וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־ הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽי־ כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־ דָּוִֽד׃ ס
| |
7 | ויפחז יונתן מעל השל֯חן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם [כי נעצב על דוד כי כלה עליו אביו ויהי בבקר ויצא] |
| - (1 Sam 20,34) וַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִי־ אָ֑ף וְלֹא־ אָכַ֞ל בְּיוֹם־ הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל־ דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו׃ ס (1 Sam 20,35) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א
| |
8 | יונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו ויאמר לנער רוץ ק֯ח֯ את ה֯[חץ אשר אנכי מורה והנער רץ והוא ירה החץ להעבירו] |
| - (1 Sam 20,35) יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ׃ (1 Sam 20,36) וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת־ הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהֽוּא־ יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ׃
| |
9 | העירה ויבא הנער עד מקום החץ אשר ירה יונתן וי[קרא אחר העלם ויאמר הנה החץ ממך והלאה ויקרא יונתן] |
| | |
10 | אחר עלמה מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יונתן א[ת החץ ויבא אל אדניו והנער לא ידע מאומה אך יונתן ודוד ידעו] |
| - (4Q51 frg. 18-19,1) אחר הנער מהרה חוש]ה֯ א[ל] (4Q51 frg. 18-19,2) [תעמוד וי]לק֯[ט ]נער֯[ יהונתן את החץ ויביא אל אדוניו וה]נ֯ער (4Q51 frg. 18-19,3) [לוא ידע מאומה אך יהונתן ודויד ידעו
- (1 Sam 20,38) אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל־ תַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־ החצי (הַ֣חִצִּ֔ים) וַיָּבֹ֖א אֶל־ אֲדֹנָֽיו׃ (1 Sam 20,39) וְהַנַּ֖עַר לֹֽא־ יָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ
| |
11 | את הדבר ויתן יונתן את כליו על הנער אשר לו וי[אמר לו לכה בא העירה הנער בא ודוד קם מאצל הארגב ויפל לאפיו] |
| | |
12 | ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את [רעהו ויבכו איש את רעהו עד הבדל ויאמר יונתן לך לשלם אשר נשבענו אנחנו] |
| - (1 Sam 20,41) אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־ רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־ רֵעֵ֔הוּ עַד־ דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃ (1 Sam 20,42) וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ
| |
13 | שנינו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך [ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ] |
| - (1 Sam 20,42) שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה ׀ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־ עוֹלָֽם׃ פ
| |
14 | ויקם דוד וילך ויונתן בא העירה ויבא דוד נבה אל [אבימלך הכהן ויחרד אבימלך לקראתו ויאמר לו מדוע אתה לבדך] |
| - (1 Sam 21,1) וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃ (1 Sam 21,2) וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־ אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ
| |
15 | ואיש אין עמך ויאמר דוד לכהן המלך צוני דבר ו֯[יאמר אלי איש אל ידע מאומה את הדבר אשר אנכי שלח]ך֯ [ואשר צויתך] |
| - (1 Sam 21,2) וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ׃ (1 Sam 21,3) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל־ יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת־ הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־ אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ
| |
16 | ואת הנערים יעדתי אל מקום פלני אלמנ[י ועתה אם יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי את הנמצא] ו֯[י]ען הכהן את [דוד] |
| - (1 Sam 21,3) וְאֶת־ הַנְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל־ מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי׃ (1 Sam 21,4) וְעַתָּ֗ה מַה־ יֵּ֧שׁ תַּֽחַת־ יָדְךָ֛ חֲמִשָּׁה־ לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא׃ (1 Sam 21,5) וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־ דָּוִד֙
| |
17 | ויאמר אין לחם חל תחת יד֯[י כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים [א]ך ]מאשה ואכלתם ממנו֯ [ויען דוד] |
| - (1 Sam 21,5) וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־ לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־ תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־ אִם־ לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־ נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃ פ (1 Sam 21,6) וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד
| |
18 | את הכהן ויא[מר לו כי אם אשה עצרה לנו מאתמל שלשם בצאתי בדרך ]היו כל הנערים קדש והוא ד[רך חל ואף] |
| - … (4Q52 frg. 6-7,18) בצאתי בדרך …
- (1 Sam 21,6) אֶת־ הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־ אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה־ לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי־ הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף
| |
19 | כי֯[ יקדש היום בכלי ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפ]נ֯ים המוסר מלפני יהו[ה לשום לחם] |
| - (1 Sam 21,6) כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃ (1 Sam 21,7) וַיִּתֶּן־ ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־ הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־ אִם־ לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם
| |