Semantik:

1. 
   Schrecken, i.Zshg. göttl. Rache (Wz. →נקםI), i.S.v. "etwas, was in Schrecken versetzt", vgl. bhe.
   1. 
      i.K. eines Verfluchungsrituals d. Gemeinschaft: 1QS 2,5–6 יתנכה אל זעוה ביד כול נוקמי נקם "Gott mache dich zum Schrecken durch die Macht aller, die Rache vollstrecken" (par. 4Q257 2,2), ähnl. mit →לII 4Q280 frg. 2,2–3 יתנכה] אל לזעוה ביד נוקמי נקם
   2. 
      i.Bz.a. das Endgericht i. d. Zwei-Geister-Lehre: ופקודת כול הולכי בה לרוב נגועים ביד כול מלאכי חבל לשחת עולמים באפ עברת אל נקמות לזעות נצח וחרפת עד עמ כלמת כלה באש מחשכים "und die Heimsuchung aller, die darin (scil. im Geist der Bosheit) wandeln, (führt) zu einer Fülle von Plagen durch alle Engel des Verderbens, zu ewigem Verderben durch den Zorn der Wut des Gottes der Rache (korr. zu 'der rächenden Wut Gottes'), zu ewigem Schrecken und ewiger Schande samt Schmach der Vernichtung im Feuer von Finsternissen" 1QS 4,11–13