| 1 | [יחפץ לג]אלך וג[אלתיך אנכי חי יהוה שכבי עד הבקר ותשכב] | 
|  | …  (Rut 3,13) יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־ יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־ הַבֹּֽקֶר׃  (Rut 3,14) וַתִּשְׁכַּ֤ב 
 |  | 
| 2 | מ[רג]לתיו עד הב[קר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל] | 
|  | (Rut 3,14) מרגלתו (מַרְגְּלוֹתָיוֹ֙) עַד־ הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם בטרום (בְּטֶ֛רֶם) יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־ רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־ 
 |  | 
| 3 | יודע כי באה הגרן ויא[מר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז] | 
|  | (Rut 3,14) יִוָּדַ֔ע כִּי־ בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן׃  (Rut 3,15) וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־ עָלַ֛יִךְ וְאֶֽחֳזִי־ בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז 
 |  | 
| 4 | בה וימד שם שש שערי[ם וישת עליה ויבא העיר ותבוא אל חמותה] | 
|  | (Rut 3,15) בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־ שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃  (Rut 3,16) וַתָּבוֹא֙ אֶל־ חֲמוֹתָ֔הּ 
 |  | 
| 5 | [ו]תאמר מה את בתי ות[גד לה את כל אשר עשה לה האיש ותאמר] | 
|  | (Rut 3,16) וַתֹּ֖אמֶר מִי־ אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־ לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־ לָ֖הּ הָאִֽישׁ׃  (Rut 3,17) וַתֹּ֕אמֶר 
 |  | 
| 6 | שש [ה]שערים האלה נת[ן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך ותאמר] | 
|  | (Rut 3,17) שֵׁשׁ־ הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר אֵלַ֔י אַל־ תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־ חֲמוֹתֵֽךְ׃  (Rut 3,18) וַתֹּ֙אמֶר֙ 
 |  | 
| 7 | [שבי בתי עד א]שר תדעי[ן איך יפל דבר -- ] | 
|  | (Rut 3,18) שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר … 
 |  |