Sprachgeschichte:/kar(r)/ (mas. כַּר), Etym. unklar, "Weide": vereinz. bhe.; piyyut.Formen:pl.abs.: כורים 4Q171 frg. 1+3-4 iii,5 (s. Qimron 1976, § B 11; weniger wahrsch. zu →כור III)Semantik:A) Weide: pl. ואוהבי יהוה כיקר כורים "und die Freunde Jhwhs sind wie Kostbares der Weiden" 4Q171 frg. 1+3-4 iii,5 (Zit. Ps 37,20 für וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים), vgl. die Ausl. Z. 6, die כיקר כורים offenbar mit צון בתוך עדריהם "Kleinvieh unter ihren Herden" paraphrasiert, mögl., aber weniger wahrsch. zu →כור III