Sprachgeschichte:qātil, Wz. HWH "fallen" (mas. הֹוָה, Brockelmann [1908], § 126d), "Verderben, Unfall": vereinz. bhe.; vgl. a. zu →הווה Sprachg. Formen:sg.abs.: הויה 1QIsaa 39,31 (= הֹוָה Jes 47,11)cs. + ב: ]בהוית 4Q469 frg. 2,3 (L. ב unsich.)pl.cs. + ב: בהויות 1QS 4,13Semantik:A) Verderben (als Ereignis), mit →חושך: vom Schicksal der Frevler 1QS 4,13 וכול קציהם לדורותם באבל יגון ורעת מרורים בהויות חושכ "und all ihre Zeiten (verlaufen) für ihre Generationen in kummervoller Trauer und bitterem Übel, in finsterem Verderben"; i.u.K. ]בהוית לבמה "in/durch das Verderben ihres Herzen" 4Q469 frg. 2,3 (vgl. בהוות לבם 1QHa 13,33 [Suk. frg. 29,3 + 5,31], s. →הווה A.I.4)