Sprachgeschichte:qātil, Wz. HWH "fallen" (mas. הֹוָה, Brockelmann [1908], § 126d), "Verderben, Unfall": vereinz. bhe.; qhe./qb. nur aramaisierend [hōwiy-ā/ōt] in 1QS 4,13 u. 1QIsaa 39,31 (derselbe Schreiber!), vgl. aber a. zu →הווה Sprachg. Formen:sg.abs.: הויה 1QIsaa 39,31 (= הֹוָה Jes 47,11)pl.cs. + ב: בהויות 1QS 4,13Semantik:A) Verderben (als Ereignis), mit →חושך: vom Schicksal der Frevler 1QS 4,13 וכול קציהם לדורותם באבל יגון ורעת מרורים בהויות חושכ "und all ihre Zeiten (verlaufen) für ihre Generationen in kummervoller Trauer und bitterem Übel, in finsterem Verderben"