Semantik:

1. 
   

   A) qal weinen, beweinen

   1. 
      

      A.I) weinen

      1. 
         

         A.I.1) von Menschen

         1. 
            

            A.I.1.a) figura etymologica (s. I.3; vgl. 1 Sam 1,10; Jer 22,10; Klgl 1,2)

            : ואני ירמיה בכו אב[כה "und ich, Jeremia, weine sehr" 4Q383 frg. 1,2
         2. 
            

            A.I.1.b) in weisheitl. Mahnung

            : neben →אבל‎ I Sir 7,34 (Ms.^A 3r,5–6; Ms.^D 0r,15) אל תתאחר מבוכים ועם אבלים התאבל "entziehe dich nicht den Weinenden, sondern trauere mit den Trauernden", Sir 22,11 (Ms.^C 4Ar,11–12) על מת לבכות כי חדל אורו ועל כסיל לבכות כי חדל בינה "wegen eines Toten ist zu weinen, denn er hat aufgegeben (od. aufgehört hat) sein Licht und wegen eines Toren ist zu weinen, denn er hat Einsicht aufgegeben", ebd. (Ms.^C 4Av,1) ב]כות על מת "weinen wegen eines Toten"
      2. 
         

         A.I.2) vom Auge

         : בכו עיני "weinten meine Augen" 4Q111 3,9 für 𝔐 בוֹכִיָּה עֵינִי "weint mein Auge" Klgl 1,16
      3. 
         

         A.I.3) von Engeln

         : i.K. der Opferung Isaaks מלאכי ק^ודש עומדימ בוכים על[ "Engel der Heiligkeit standen weinend über ..." 4Q225 frg. 2 ii,5 (näherer K. unklar; בוכים von sp. Hand in בימים "während der Tage" korrigiert, vgl. PrCon I, 808)
      4. 
         

         A.I.4) von Jerusalem (figura etymologica; s. I.1.a)

         : בכו תבכה "gewiss wird sie weinen" 4Q179 frg. 2,9
   2. 
      

      A.II) mit Obj. "jemanden beweinen"

      : ]ויבכו בני[ ישראל את מושה "und die Israeliten beweinten den Mose" 4Q378 frg. 14,1 (erg. nach Dtn 34,8); i. halakh. K. ובכתה את אביה ואת אמה "und sie soll ihren Vater und ihre Mutter beweinen" 11QT^a 63,13 (Dtn 21,13)
   3. 
      

      A.III) unsicher

      : ]־בוכ־־[ 11Q11 1,2 (vgl. Ploeg 1971, 130)