Sprachgeschichte:qatalān (BL, § 61cθ), Wz. →כשל (mas. כִּשָּׁלֹון; vok.b kišlôn), "Straucheln", "Stürzen", durchweg i.S.v. "Schwachwerden", "Vergehen": vereinz. bhe. (Prov 16,18 || →שבר III), mhe.2b ("Fall" Jerusalems, bShab 119b || bChag 14a) u. sp. Midraschim ("Straucheln" i. ethischem Sinn nach Weingenuss, TanB 21 [50]), piyyut.Formen:sg.cs. + ו: וכ]שלון 2Q23 frg. 1,10; Sir 25,23 (Ms.C 5v,7) + sf. 1.comm.sg. + ו: וכשלוני 1QHa 17,25 (Suk. 9,25)Semantik:Alles zeigenA) Wanken, als Zeichen von SchwächeA.I) i.Ggs.z. →גבורה "Kraft": ובוז צרי לי לכליל כבוד וכשלוני לגבורת עולם "und die Verachtung meines (scil. des Beters) Feindes wurde mir zur vollkommenen Ehre und mein Wanken zu ewiger Kraft" 1QHa 17,25–26 (Suk. 9,25–26) A.II) mit →ברך III "Knie"A.II.1) || →רפיון "Schlaffheit": רפיון ידים [וכ]שלון ברכים אשה לא תאשר את בעלה "Schlaffheit der Hände und Wanken der Knie – eine Frau, die ihren Ehemann nicht unterstützt" Sir 25,23 (Ms.C 5v,6–8; L.u.)A.II.2) in unsicherem Kontext: mögl. 2Q23 frg. 1,10 וכ]שלון ברכים "und Wanken der Knie" (od. erg. יכ]שלון, zu →כשל)