Semantik:

1. 
   

   A) Hochmut

   : mit →שפל‎ I hif. (vgl. Jes 2,11) von Gott כיא השפיל גבהות רוח לאין שרית וירם מעפר אביון "denn er hat den Hochmut des Geistes erniedrigt, sodass es keinen Rest gibt, und den Armen hat er aus dem Staub erhoben" 4Q427 frg. 7 ii,8; mit →שחח hif. (vgl. Jes 2,17) mögl. vom איש הלצון "Mann des Spotts" in CD 1,14–15 אשר הטיף לישראל מימי כזב ויתעם בתוהו לא דרך להשח גבהות עולם "der Israel Wasser der Lüge gepredigt hat und sie im weglosen Öden umherirren ließ, um ewigen Hochmut zu erniedrigen" (par. 4Q266 frg. 2 i,19 גבהו[ת, L.u.), od. zu →גבהה