Sprachgeschichte:urspr. qatl (vgl. arab., keilschr. ba-aq-at Huehnergard 1987, 249), Wz. →בקע I (she. bå̄qå̄; vok.b vereinzelt baqʿat, Yeivin 1985, 813) › qitl (mas. בִּקְעָה, she. bēqā; vgl. BL, § 61y'), "(weites) Tal, Ebene, Senke": he.Formen:cs.: בקעת 4Q522 frg. 9 i+10,4; + מן: מבקעת 4Q161 frg. 5-6,11pl.abs. + ו: ובקעות 4Q38 frg. 2,11; 4Q138 frg. 1,30 (= וּבְקָעֹת Dtn 11,11, vgl. dgg. ובק]עה 4Q128 frg. 1,36 [L.u.] u. den folg. Eintrag)cs. + sf. 3.m.pl. + ו: ובקעותם 8Q3 frg. 26-29,19 (für וּבְקָעֹת Dtn 11,11, s.o.)Semantik:A) (weites) Tal, Ebene: in geographischem Kontext 4Q522 frg. 9 i+10,4 כול בקעת מצפא "das ganze Tal Mizpas"; mit →מן I i. Ausl. v. Jes 10,28–32 בעלותו מבקעת עכו ללחם "wenn er hinaufsteigt von der Ebene Akkos, um zu kämpfen" 4Q161 frg. 5-6,11; vgl. a. לב]קעה 4Q176 frg. 1-2 i,8 (Jes 40,4) u. בב]קעה 4Q378 frg. 11,5 (Dtn 8,7)