Sprachgeschichte:ʾaqtalān, Wz. *RMW/Y (= NF zu →רום I?) › [ʾarmōn], pl. [ʾarmanōt] (BL, § 67f, vgl. Hier. armanoth) bzw. [ʾarmonōt] mit partieller Assimilation des [a] › [o] (qhe./qb./mhe.) › mas. pl.cs. אַרְמְנֹ(ו)ת, "Wohnturm, Palast": bhe., mhe.1 selten u. immer poet., mhe.2 selten, häufiger piyyut.Formen:pl.cs. + sf. 3.m.sg.: ארומנותיו 4Q57 frg. 9 ii+11+12 i+52,19 (= אַרְמְנוֹתֶיהָ Jes 23,13, = 1QIsaa 18,20, wohl Korrekturfehler für ארמונותיו)+ sf. 3.f.sg.: ארמונותיה 4Q179 frg. 1 i,10, ארמונתיה frg. 2,6, ארמונותיה 1QIsaa 28,13 (= אַרְמְנֹתֶיהָ Jes 34,13)+ sf. 2.f.sg.: בארמונותיך 11Q5 3,12 (= בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ Ps 122,7)+ sf. 3.m.pl.: בארמונותיהמה[ 4Q78 frg. 24-29+48,3 (= בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם Amos 3,10) Semantik:A) Palast: in Klagen über das Schicksal Jerusalems כל ארמונותיה שממו "all ihre Paläste sind verödet" 4Q179 frg. 1 i,10, vgl. 4Q179 frg. 2,6