חנינה Erbarmen, Gnade

Autoren Herausgeber ©Zitieren

Sprachgeschichte:

qatīl-at, Wz. →חנן‎ I (mas. חֲנִינָה), "Erbarmen, Gnade": vereinz. bhe. u. mhe._2b; piyyut.; sp. Midraschim

Formen:

sg.abs.

: חנינה 3Q5 frg. 2,1

det. + ו

: וה^חנינה 1QH^a 19,32 (Suk. 11,29)

Semantik:

Alles zeigen

A) Gnade, Erbarmen
1. A.I) neben →רחם‎ II
  : 1QH^a 19,32 (Suk. 11,29) ברוך אתה אל הרחמים וה^חנינה "gepriesen seist du, Gott des Erbarmens und der Gnade"
2. A.II) in unsicherem Kontext
  : ואין חנינה "und Gnade/Erbarmen gibt es nicht" 3Q5 frg. 2,1