Sprachgeschichte:qatīl, Wz. *ʾLL (mas. אֱלִיל, she. *ēləl, pl. ēlīləm), "Nichtigkeit" › "Nichts, Abgott": bhe. (auch allg.), durchweg in kult. Bed. mhe.1 (+ vereinzelt mhe.2b), piyyut., sp. Midraschim Formen:sg.abs.: אליל Sir 11,3 (Ms.A 4r,20; Ms.B 1v,2)pl.abs.: אלילים 1QpHab 12,12cs. + ב: באלילי 1QM 14,1det.: האלילים 1QIsaa 9,24 (= הָאֱלִיל Jes 10,10 𝔐), wahrsch. a. אלילים 1QIsaa 15,7 (= הָאֱלִילִים Jes 19,3 𝔐, Schreibf. od. = [ʾālīlīm] ‹ [hālīlīm] ‹ [haʾalīlīm], vgl. Kutscher 1974, 411–2)Semantik:Alles zeigenA) Nichtigkeit allg. i.S.v. "Unscheinbarkeit": אליל בעוף דברה וראש תנובות פריה "unscheinbar unter den Flugtieren ist die Biene, aber die Spitze der Erträge ist ihre Frucht" Sir 11,3 (Ms.A 4r,20; Ms.B 1v,2) B) pl. Götzen: אלילים אלמים "stumme Götzen" 1QpHab 12,12 (Hab 2,18); כאש עברתו באלילי מצרים "wie Feuer (ist) sein(es) Zorn(s) gegen die Götzen Ägyptens" 1QM 14,1 (vgl. Jes 19,1); [ויעבדו] את אלי[לי]ם "und sie werden dienen den Götzen" 1Q22 1,7–8 (i.u.K.); vgl. a. האלילים 1QIsaa 9,24 für הָאֱלִיל Jes 10,10 𝔐